<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן ל"ט</h1>
<h2>דף לה:</h2>
ופת של גוים הואיל ואתא לידן נימא בה מילת', שהיה נר' לאב"י העזרי להתיר פת של גוים, מיהא דאמ' בירושל' [פסחים פ"ב ה"ב] דמקום שנהגו, דאית' הת' במקום שנהגו לאכול פת של גוים מותר ובמקום שלא נהגו אסור, ש"מ דבמנהגא תליא מילת'. ובירושל' דפ"ק דשבת [ה"ד] אמרי' פת של גוים עימעמו עליה והיתירוהו, ומסיק משום כדי חייו. במקום שנהגו לאוכלו בלא כדי חייו מותר, ובמקום שנהגו לאיסור אי קמ"ל שאם אין לו מה לאכול התירו משום כדי חייו, אפי' איסורא דאוריתא נמי, אלא ש"מ משום כדי חייו התירוהו לגמרי, כדאמ' גבי ריבית [ב"מ ע' ע"ב] וגבי מה שתעלה מצודתי מכור לך [שם ט"ז ע"ב], התירו משום כדי חייו ואפי' טובא נמי. והר"ץ דוחה ההיא דריבית ומפר' ואומ', כיון דיד אומות העולם תקיפה עלינו, ואנחנו לא נדע במה נעבוד, לכך הכל כדי חיינו. וכן ממגלה פ' בת' [כ"ז ע"א] מניחין ספר על גבי ספר, דאי לא תימ' הכי דפא אדפא היכי כרכינן, אלא משום דלא איפשר היתירו אפי' היכי דאיפשר. ומיהו מאחר דהוא מדרבנן אזלינן בתר המיקל. ובע"ז בגמ' דהפת, אמ' רב פת לא הותרה בב"ד, מכלל דאיכא מאן דשרי, אין, ומסיק ודייק הכי מדקאמ' פת לא הותרה שמע מינה דמיירי במקום שלא נהגו לאוכלו, ואפי' הכי מייתי תנאי דשרו ועבדינן כוותייהו, וא"ת והלא מגזיר' י"ח דבר היא ואפי' מורה צדק לא היה יכול לבטלה, וי"ל עיקר גזירה על תנאי כן הייתה, שאם יוכלו לעמוד בה, והרי לא יוכלו לעמוד בה והתירה לגמרי, ובכך יש להשוות ירושלמ' ובבלי. ואבא מורי הביא לנו מההיא עובדא דפ' בת' דע"ז [ס"ה ע"ב] ההוא ארבא דחטין דאישתפוך עלייהו חביתא דיין נסך שרייה רבא לזבוניה לגוים, ואיתיביה רבה הבגד שאבד בו כלאים הרי זה לא ימכרנו לגוי, ומפ' דילמא אתי לזבוני לישר', ה"נ ליחוש, הדר שרא למיטחינהו ולמיפינהו ולזבונינהו לגוים שלא בפני ישר', פי' דשוב לא יקנו אותו כנגד הגוי, כי הם לא ידעו שאינו פת של גוים, משמ' להדיא דאסור. ור' ברוך הוכיח מן המדרש הנקרא איכה רבתי [עיי"ש פ"א כ"ח, פ"ב נ"ו] דגר' הת' כי אתה עשית וגו' אילו התרתה לנו להתחתן בהן ולשתות מיינן ולאכול מפיתן אז לא היה גלותי' גלות וכו', משמע דפת של גוים אסור. בתוספ' דע"ז פת שאפאה גוי שלא במעמד ישראל וגבינה שהעמידה גוי שלא במעמד ישראל אסורין. [גליון. ולית' כי אין להביא ראיה מאיכ' רבתי דהתם עדיין לא גלו והתחילה אז הגלות כדאמ' בפ' חזק' הבתי' [ס' ע"ב] כשחר' הבית רבו פרושי' שלא לאכול פת כל עיקר מפני שהפת באה מן החטים וכו', אבל משהלכו בגולה לא יכלו לעמוד בה וגם הפס' מוכיח [יחזקאל ד'] ככה יאכלו בני ישראל את לחם טמא בגוים אשר אדיחם שם, ויכולנו לומ' שלא נאסר הפת אלא אם יוכלו לעמוד בה כדמוכ' בס' אבי העזרי. לעי"ץ].
<h2>דף לו.</h2>
ופסקו הגאוני' דקיימ' לן נותן טעם לפגם מותר, לפיכך בצק של גוי שנילוש בחמין שהוחמו ביורה שלהם מותר, ואין בהם משום געולי גוים. ונ"ל דטעמייהו דסברי דסתם כליהם בחזקת שאינן בני יומן, והכי כתב ר"ת.
<h2>דף עה:</h2>
ופסקו הגאוני' דקיימ' לן נותן טעם לפגם מותר, לפיכך בצק של גוי שנילוש בחמין שהוחמו ביורה שלהם מותר, ואין בהם משום געולי גוים. ונ"ל דטעמייהו דסברי דסתם כליהם בחזקת שאינן בני יומן, והכי כתב ר"ת.
